מלחמה. שוב מלחמה. איך מתמודדים?

לכן, האימהות, יש תפקיד משמעותי בהתמודדות הילדים עם המצב ובחיזוק תחושת המוגנות
והחוסן הנפשי שלהם. זכרו, תגובותיהם מושפעות מכן, לכן חשוב למצוא רוגע. זה לא פשוט,
אבל זה אפשרי.
איך?

הנה כמה טיפים שמציעה גלית כנען

גלית כנען היא מטפלת משפחתית וזוגית, מומחית ב-CBT ובטיפול דינמי ויתומת צה"ל:

• תרגילי וויסות ונשימה: נשימה יעילה מאפשרת לעבור ממצב הישרדותי למצב נינוח
  ולכן שלוש נשימות יעילות, לא יותר, יאפשרו לכן להיות יותר מווסתות.
• פעילות גופנית (למשל קפיצות, הליכה, ריקוד) פורקת את האנרגיה העצבנית
  הצבורה בגוף ומאפשרת רגיעה.
• פעילות יצירתית (גם בישול) יכולה להרגיע.
• מוסיקה ותנועה מרגיעה בממ"ד (וגם מחוצה לו).
• מיינדפולנס - כדי להתמקד ב"כאן ועכשיו" ולא ב"מה יהיה" - השתמשו בחושים:
  חשבו ואמרו מה רואים (צורות, צבעים), מה שומעים (ציפורים, מוסיקה, וכן, גם
  יירוטים), מה טועמים (צימוק, קוביית שוקולד, פיצה), מה מריחים (כדאי שיהיה
  בושם או משהו נעים להרחה בממ"ד), מה חשים בעור (נוצות, צמר גפן, לישת בצק,
  פלסטלינה).
• כדי שתוכלו לתמוך בילדכן, חשוב שתהיו מודעות למחשבות ולרגשות שמתעוררים
  בכן; צרו לכן מקומות שבהם אתן מקבלות תמיכה ויכולות לשתף ולעבד את הדברים
• הסבירו לילדים, בשפה מותאמת לגילם, מה קורה. כדאי לשאול מה הם יודעים,
  להקשיב לתשובותיהם ולארגן את המידע בהתאם. כמובן, ברגישות ומבלי להיכנס
  לפרטים מיותרים.
• עודדו את הילדים לשתף במחשבות וברגשות שלהם; תנו מקום לכל קשת הרגשות
  והעבירו את המסר שהרגשות האלה הם תגובה טבעית ונורמלית במצב של קושי.
• לכל ילד דרך שונה להביע את עצמו: הזמינו אותם לבטא את תחושותיהם במילים,
  במשחק, בציור, בסיפור, בתנועה, בספורט או בכל דרך יצירתית אחרת שיבחרו.
• תנו תוקף לרגשותיהם: השתדלו לא לבטל או לומר "אין מה לדאוג" אלא "זה באמת
  קשה ולא נעים כשזה קורה", ובו בזמן העבירו מסר של הרגעה ותקווה; למשל, "יש
  לנו צבא חזק שהתגבר על הרבה קשיים והוא שומר עלינו", או "יחד נצליח להתגבר
  ולהתמודד, כבר הצלחנו בעבר".
• השתדלו לספק מה שיותר תחושת ודאות ויציבות בתוך חוסר הוודאות.
• ככל האפשר, נסו לשמור על שגרה. נסו להקפיד על ארוחות משפחתיות שבהן
  מתנתקים מהמסכים ומשוחחים.
• חבקו. מגע וחיבוק מספקים תחושת ביטחון ותמיכה.
• הזכירו לילדים וגם לעצמכן שהמצב זמני ואחריו נחזור כולנו לשגרת החיים הרגילה.
• בעת המלחמה יש ערעור של תחושת השליטה בעצמי ובעולם וחוויית חוסר אונים.
  לכן עזרו לילדים למצוא את הכוחות שלהם, את השליטה במה שאפשר. עודדו אותם
  לקבל על עצמם תפקידים שנותנים משמעות, בהתאם לגילם וליכולותיהם. למשל,
  בזמן שהייה בממ"ד, אפשר למנות אחראי לחלוקת המים, אחראי לחלוקת פירות,
  אחראי לפינת היצירה.
• אם הילדים משדרים מצוקה שאינה מתפוגגת או סימני חרדה כמו הסתגרות,
  הימנעות מפעילות, התנהגות סוערת, תוקפנות, חוסר תאבון או קשיים בשינה -
  חשוב לפנות לגורם מקצועי לייעוץ ולתמיכה.

קרדיט לצלם: דודו בכר