תוכנית מחר אחר

מחר אחר - גשר לאלמנות אל עתיד חדש

מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" נוספו למשפחתנו  334 אלמנות חדשות. מאחורי המספר הזה עומדות מאות נשים - אימהות לילדים, משפחות שלמות - שכל עולמן חרב ברגע אחד.

בתוך השבר והכאב, רבות מהאלמנות מנסות לחזור לשגרת עבודה. אך המציאות מאלצת אותן להיות גם אבא וגם אמא, גם המטפלת היחידה וגם המפרנסת. מה שעבד לפני - שעות עבודה, תחום עיסוק, מסגרת - כבר לא מתאים.

שלומית קלמנזון, אלמנתו של אלחנן קלמזון ז"ל, מספרת:

"גם אני הכנסתי משכורת משמעותית לפני האובדן ובשנה הראשונה לשכול רוב הנשים לא חזרו לעבודה וגם אלה שחזרו לא שבו ל-100% משרה. הילדים אומרים לי שמסגנית מנהלת בית ספר קודמתי להיות מנהלת בית יתומים."

יש אלמנות שמצאו את עצמן מתקשות להתרכז, מתמודדות עם בירוקרטיות אינסופיות, עם משברים של הילדים ועם מעברי דירה שנכפו. אחרות חזרו לעבודה - אך נאלצו להקטין משרה, לוותר על קידום או להפסיק לחלוטין.

אשירה גרינברג, אלמנתו של סא"ל תומר גרינברג ז"ל, מתארת את תחושותיה:

"אני עובדת מגיל 10. תמיד השתכרתי מילדות. יום העבודה האחרון שלי היה היום שתומר נהרג. הייתי בחרדה קיומית איך ממשיכים את החיים. אחרי ה-30 חשבתי שאחזור לעבודה ואני לא מתפרנסת ופוגעת בקרן השתלמות וגם בגמול. יש לי חברות רבות שלא מוצאות את הכוחות לעבוד. אני מאוד תפקודית. הילדה אוכלת וישנה טוב אבל אני לא מסוגלת ליצור. אני דואגת להירגע ולא חושבת על המחר. פה אני מצליחה למצוא את הכוח לדבר אבל כשאחזור הביתה אני אתפרק. יש לי חצי שבוע של טיפולים. יש נשים רבות שכן חזרו לעבוד אבל התקרה שלהן והקידום שלהן נפגעו. אני אלמנה במשרה מלאה. אנחנו זקוקות לדעת שיש לנו תמיכה וגיבוי. החיים שלנו נעצרו לא מבחירה. גם לנו יש חלומות ושאיפות. צריכות לדעת שיש לנו תמיכה כלכלית".

הכאב מתערבב בתחושת נטישה. רז טחן, אלמנתו של רני טחן ז"ל, אומרת:

"הזמן עובר ולא קורה כלום. המדינה נטשה אותי ואת ילדי וזה לא ההסכם. אנחנו לא גיבורות - אנחנו בנות אדם לבני זוג שנהרגו. אנחנו צריכות עזרה. תנו לנו את האמצעים הכלכליים לשמור על ילדינו. חובת ההוכחה על מדינת ישראל."

גם מי שמנסות לחזור לעבודה מגלות עד כמה הנפש לא פנויה. ליאור שני, אלמנתו של רס"מ (במיל') עדי שני ז"ל, משתפת:

"יש לי שלוש בנות, תאומות בנות 10 וילדה בת 4. רציתי לחזור לעבוד, ואחרי חודש חזרתי וגיליתי שזה לא מתאפשר כי הראש והנפש לא שם. אני יודעת להזיז הרים בעבודה שלי, אבל המוח שלי לא פנוי לעבוד כרגע כי אני צריכה לרפא את נשמתי. אני איבדתי ביום אחד את הכול."

יעל אנה קוקורב, אלמנתו של רס"מ (במיל') ברק חיים בן ואליד ז"ל, מוסיפה:

"אני כבר חמישה חודשים לא עובדת. יש לי מוסר עבודה גבוה, אני עובדת מגיל 17, אבל אני לא מסוגלת לעבוד מאז נפילתו. המוח שלי דייסה והוא לא מסוגל להחזיק את הכאב. שעה אצל הפסיכולוג מעייפת כמו עשר שעות בחדר כושר."

הפתרון: תכנית "מחר אחר"

תכנית "מחר אחר" נולדה כדי לתת גשר כלכלי, מקצועי ונפשי - אל עתיד חדש ובטוח לאלמנות שאיבדו את היקר להן מכל.

רבדי התכנית כוללים:

• תמיכה כלכלית זמנית - מענק חד־פעמי בסך 15,000 ₪ או מענק חודשי בסך 3,000 ₪ למשך 5 חודשי הסתגלות.
• ייעוץ תעסוקתי מותאם אישית - ליווי מקצועי עד 5 מפגשים (עלות כוללת כ־2,000 ₪ לאלמנה).
• הכשרות מקצועיות והסבות - קורסים קצרים (2,500-8,000 ₪) והכשרות ארוכות (25,000- 10,000 ₪)
• מלגות לימודים - מימון שכר לימוד אקדמי שנתי (כ־12,000 ₪), במיוחד לאלמנות הזקוקות להסבה מקצועית.
• סבסוד חוגים והתנסויות חדשות - הפוגה מהשגרה וחיפוש תחומי עניין חדשים (300-500 ₪ לחודש) למשך חצי שנה.

למה זה חשוב?

• נחזיר את האלמנות ליציבות כלכלית.
• נעניק לילדים דמות אם חזקה ובוטחת.
• נוכיח שעם ישראל לא משאיר אף אלמנה מאחור.